כששואלים אותי: "פסיכולוגיה ורוחניות – איך זה מסתדר ביחד?" אני תמיד חושבת: איך אפשר שלא…? הרי פסיכולוגיה בשפת העם זה: הנהונים רציניים של המטפל, מנגנוני הגנה, הדחקה, עצמי, אגו, סופר אגו, איד, פרויד…. ורוחניות זה: רוח, אהבה, לב פתוח, נשמה, אנרגייה, צ'קרות, גלגולים קודמים…?
איך זה מתחבר?
הוריי מספרים, שכשהייתי ילדה קטנה, בערך בגיל ארבע-חמש, הייתי מתעוררת בבוקר ושואלת אותם: "מה אני יכולה לעשות היום למען האנושות?". והם חשבו שזה סתם משפט מצחיק שלמדתי בגן… במשך שנים, ליווה הסיפור הקטן והמצחיק הזה את המשפחה כבדיחה, אך בעשור האחרון הבנתי שאני מתייחסת לזה ברצינות רבה. כנראה שזה אחד הדברים המשמעותיים שעיצבו את חיי המקצועיים והאישיים.
הפסיכולוגיה הרוחנית עוסקת בהבנת נפש האדם – על כל רבדיה. זהו שילוב שנוצר מתוך צורך – כאשר מטפלים רבים, בראשם עמד אברהם מאסלו בשנות ה- 20, הרגישו שלפסיכולוגיה הקונבנציונלית אין מענה מספק להבנת נפש האדם.
רב הגישות הפסיכולוגיות הקונבנציונליות נותנות מקום בעיקר לחלקים המנטליים (השכל) והרגשיים. בעוד שבפסיכולוגיה הרוחנית קיימת הבנה שיש צורך להזין את ארבעת הרבדים: החלק הפיזי, החלק המנטלי, החלק הרגשי והחלק הרוחני-אנרגטי.
הרעיון הוא לאפשר לאדם לחבר בין החלקים, להיות מחובר לעצמו. אני מאמינה שכך אנו בנויים: מהמון חלקים, כמו בפאזל רב-מימדי, ובכל פעם כמה חלקים תופסים את מרכז תשומת הלב שלנו. לפעמים יש חלקים שאנו מנותקים מהם, כי אנו פוחדים מהם, או לא אוהבים אותם… אבל ככל שאנו מתרחקים מחלקים שלנו, אנו מתרחקים ממי שאנחנו, מעצמנו.
אני מאמינה שאם ניתן מקום לכל הרבדים, ונעניק תשומת לב וריפוי – לחלקים הפיזיים, הרגשיים, המנטליים, והאנרגטיים/רוחניים – נוכל להתפתח עוד ועוד ו… השמיים הם הגבול (גם הם כבר לא ממש גבול, נכון?). גם אם יש חלקים אותם הדחקנו במשך שנים, כי לא היינו מסוגלים אז להתמודד איתם – אולי היום הגיע הזמן לרפא? הרי היום אנו כבר לא נמצאים במקום בו היינו אז? והיום, אולי בניגוד לעבר, יש אפשרות לעשות את הריפוי בליווי, ביחד, לא לבד.
גם בפסיכולוגיה הרוחנית עצמה ישנם כמה זרמים, והבנה שאת התהליך עושים המטפל והמטופל (או קבוצת המטופלים) ביחד. המטפל מביא עימו את נסיונו, השקפת עולמו, וכמובן ההכשרה האקדמאית שלו – אך בעיקר את הלב שלו, את האדם שהוא, ואתה חיבור בין כל רבדיו כאדם, ובישיבה המשותפת, בחלל משותף, נוצר דיאלוג לצורך ריפוי.
עבורי, פסיכולוגיה רוחנית, היא הסתכלות על המטופל כעל עולם ומלואו. נכון, הוא הגיע בשלב של קושי, או בדיקה, אך זה לא הופך אותו ל"מקרה". ה"מקרה" (שלדעתי הוא לא במקרה..) הפגיש אותנו לדרך משותפת בתקופה מסויימת. מנסיון שלי- אנשים שמגיעים אליי, לא מגיעים סתם. אולי כך חושבים בפגישה הראשונה, אך עם הזמן מתבהר ההקשר שהביא את אותו אדם דווקא אליי. ייתכן שאלו סוגיות משותפות, שאני כבר עברתי בעברי ויכולה להנחות ולכוון, או ייתכן שאלו שעורים משותפים ברמת נשמה, לעיתים אלו חוויות משותפות מחיים קודמים.
יש אנשים שמסתייגים גם מהמילה "מטופל" – אני דווקא אוהבת אותה. מטופל מלשון – TAKING CARE… TO TAKE CARE OF
ואני מרגישה שאני באמת מטפלת, במלוא מובן המילה, באדם שמגיע אליי. אני לא רק שומעת, מקשיבה ומהנהנת – כפי שאנשים אוהבים להניח על אנשי טיפול.
אני משלבת גישות וטכניקות שונות, בהתאם לצורך של המטופל ובהתאם לסוגייה אותה הוא מביא. במפגשים האישיים לדוגמא אני משלבת את פסיכולוגיית הגשטאלט, עם הילינג קריסטלי, אנרגטי והילינג רוחני. אני נעזרת בפסיכולוגיה התהליכית, בדמיון מודרך ומדיטציה ובעבודה על חלומות של מטופלים (כן, גם חלומות נבואיים..).
כשעולה זכרון מתקופת חיים אחרת (גלגול קודם) – אני בודקת מדוע הגיע היום לחדר הזכרון הזה – מה הוא יכול ללמד אותנו? לעיתים זכרון קדום כזה עולה דרך חלום, או בזמן הילינג. אני לא מכוונת לשם- אם הוא עולה, אנו מסתכלים עליו ולומדים ממנו.
עבורי, פסיכולוגיה רוחנית היא דרך התבוננות שונה על החיים, ומאפשרת לראות ולהבין את החוויות, ההתנהגויות והקשים בחיים – בזווית ראייה אחרת מהמקובל. זווית ראייה רחבה – הרואה תמונה גדלה של החיים, ואולי רצף של תמונות או אפילו סרט שלם.
במהלך שנות ההתפתחות המקצועית והרוחנית שלי, שמתי לב, שהטיפולים והקורסים שלי כבר אינם "או פסיכולוגיה – או רוחניות", אלא הפכו למשהו אינטגרטיבי.
אני מביאה את עצמי.
ולזה, ביני לבין עצמי, אני קוראת – חיבור.
רונית נשר
