זה קורה כמעט בכל משפחה, בדרך כלל צמוד לאיזה חג.
לרוב זה מתחיל בשבע בערב:
זוגתך יושבת בסלון ופתאום יש לה מבט מהורהר
היא בוהה בשטיח ( ניתם לפני שנתיים יומיים לפני סדר פסח),
ומכריזה:
ממי, אנחנו ח י י ב י ם שטיח חדש!
אתה מנסה למחות,
והיא תוך חצי דקה כבר ליד הדלת מוכנה כבר לצאת לאיקאה.
איפשהו ליד צומת פולג אתה ממלמל ומקווה שהיא תשמע, שהשטיח דווקא יפה ומתאים לסלון, ומה קרה פתאום שסר חינו בעיניה.
שעה וארבעים דקות אחר כך, אתם כבר בקופות עם שטיח חדש
( שדומה באופן מפליא לזה שיש לכם בסלון)
ובדרך זוגתך אספה גם כמה נרות ריחניים, מסגרת לתמונה (כי זה רק 12 שח..), וסט מגבות למטבח.
קניה אימפולסיבית.
מי לא מכיר את זה?
אם זו לא הסיטואציה המתוארת למעלה, זה יכול לבוא לידי ביטוי בחשק פתאומי לצבוע מחדש את הקיר בפינת האוכל, או לחפש פיצוציה באמצע הלילה כי ממש ממש בא לך עכשיו משהו מתוק.
קניה אימפולסיבית מתארת מצב של החלטה אימפולסיבית.
אז בקניות עוד אפשר לאמר: ׳לא נורא.. כפרה על מאה השקלים שבזבזתי על עוד קערה חגיגית לסלט׳…
אבל מה קורה עם החלטות אימפולסיביות עסקיות, שהקושי בהן הוא יותר גדול מאשר לבזבז מאה ש׳ח?
אני מזמינה אתכם לחשוב על החלטות אימפולסיביות שעשיתם בקריירה שלכם, בעבודה או בעסק הפרטי.
חלקן, ייתכן שבסופו של דבר היו ההחלטות הטובות ביותר: דווקא אותן החלטות שלא הקדשתם להן יותר מדי זמן חשיבה, אלא פעלתם מתוך דחף.
אבל לפעמים יש מחיר שאנו משלמים על החלטה אימפולסיבית.
אז בואו נבדוק מדוע אנשים מחליטים החלטות אימפולסיביות?
לפעמים זה באמת עניין של טמפרמנט, יש אנשים שרואים בבירור שהם יותר אימפולסיביים מאחרים.
ולפעמים דווקא אותם אנשים שתמיד היו כל כך מחושבים, ועשו טבלאות וחישובים לגבי כל החלטה- מוצאים את עצמם יום אחרי שואלים: איך זה קרה לי??!
אז למה זה קורה?
יש אנשים שכל חייהם מוצפים בתחושות אשר מעוררות אצלם תחושת דחיפות.
חוסר היכולת להכיל את אותן תחושות, הוא שגורם לצורך ׳לעשות משהו׳. פעולת העשייה היא מנגנון הגנה מלאכותי, המגן לכאורה מהרגשות והתחושות אותם לא רצינו להכיל.
׳לעשות משהו׳ יכול להתבטא בלצעוק על מישהו (שלא כהרגלך, ואחר כך להצטער על זה). זה יכול להתבטא גם בהחלטה שגורמת לעשייה: לעזוב את העבודה, להיפרד מבן הזוג, לצבוע את השיער לאדום בוהק או בלונד שחורדיני וכו׳.
והשורה התחתונה:
אם אתם רוצים להימנע מהתפרצויות והחלטות אימפולסיביות, זה בדיוק הזמן להתחיל להגדיל את המיכל הרגשי.
להיות מסוגל להכיל עוד קצת תסכול, או עוד קצת מבוכה, במקום ללכת ולעשות פעולה אימפולסיבית שאולי תצטערו עליה אחר כך.
